כמה עולה שיקום בטון בחניונים ומרתפים?
מחירון לשיקום בטון תת קרקעי
חניונים תת-קרקעיים ומרתפי מבנים פועלים בתנאים שונים לחלוטין מאלו של חזיתות הבניין.
בעוד שהמעטפת החיצונית מתמודדת בעיקר עם גשם, שמש ושינויי טמפרטורה, במבנים תת-קרקעיים
האויב המרכזי הוא הלחות המתמשכת והעומסים הפועלים על שלד המבנה לאורך כל שעות היממה.
קירות המרתף ועמודי החניון נמצאים במגע קבוע עם הקרקע הסובבת את המבנה.
גם כאשר מערכת האיטום בוצעה כראוי בזמן הבנייה, במשך השנים עלולים להיווצר סדקים, תזוזות קרקע,
שחיקת חומרי האיטום או חדירת מים דרך תפרי יציקה, מעברי צנרת וחיבורים בין אלמנטים שונים.
כאשר מים מצליחים לחדור אל תוך הבטון, הם אינם גורמים רק לכתמי רטיבות.
הלחות מחלחלת לעומק האלמנטים, מגיעה אל ברזל הזיון ומאיצה את תהליך הקורוזיה.
עם הזמן מתחילים להופיע סימנים אופייניים כמו התנפחות בטון, קילופי כיסוי, ברזל חשוף והתפוררות מקומית של עמודים, קורות ותקרות.
גורם נוסף המאפיין חניונים ומרתפים הוא העומס המבני
עמודים וקורות בחניון נושאים את משקל המבנה כולו, ובמקביל מתמודדים מדי יום עם
עומסי כלי רכב, רעידות, פגיעות מכניות ולעיתים גם פגיעות חוזרות של משאיות או רכבים גבוהים.
כל פגיעה כזו עלולה לחשוף את שכבת הבטון ולהפוך מוקד קטן לנזק קונסטרוקטיבי מתפתח.
גם תנאי האוורור משפיעים על קצב ההתדרדרות.
במרתפים רבים קיימת לחות כלואה כתוצאה ממיעוט פתחי אוורור או ממערכות אוורור שאינן מתפקדות באופן מלא.
הסביבה הלחה מקשה על ייבוש הבטון לאחר חדירת מים ומאפשרת לתהליכי הקורוזיה להמשיך לאורך שנים מבלי שהנזק נראה לעין.
בנוסף לכך, חניונים הם אחד האזורים שסובלים מהזנחה הממושכת ביותר במבנים משותפים.
בעוד שחזית הבניין זוכה לטיפול כאשר היא פוגעת במראה המבנה, נזקי בטון במרתף נותרים פעמים
רבות ללא טיפול עד שמתחילים ליפול חלקי בטון, להיחשף מוטות ברזל או להופיע הערות בבדיקות מהנדס.
זו גם הסיבה שפרויקטים של שיקום בטון חניונים ומרתפים אינם מסתכמים בדרך כלל בתיקון בטון נקודתי בלבד.
ברוב המקרים מדובר בפרויקט רחב הכולל שילוב של שיקום בטון, טיפול במוקדי רטיבות,
איטום תפרים, שיקום עמודי בניין וקורות, תיקוני תקרות ולעיתים גם חידוש מערכות הגנה על הבטון.
במחירון זה נתמקד בכמה עולה עבודות שיקום בחניונים ומרתפים, החל מתיקוני בטון ועמודים
ועד לטיפול בתקרות, קורות, קירות תת-קרקעיים ומערכות איטום המאפיינות מבנים תת-קרקעיים.
שיקום בטון בחניונים תת-קרקעיים – למה הנזק מתחיל הרבה לפני שרואים אותו?
חניונים תת-קרקעיים הם אחת הסביבות המאתגרות ביותר עבור בטון מזוין.
בניגוד לחזיתות המבנה החשופות לשמש ולרוח, כאן מדובר במערכת סגורה שבה הלחות נשארת כלואה במשך שנים,
תנועת האוויר מוגבלת והבטון נמצא במגע מתמיד עם מים המגיעים מהקרקע או מהמפלסים שמעליו.
אחד הסימנים הראשונים לבעיה הוא הופעת סדקים קונסטרוקטיביים בקירות המרתף ובחיבורי התקרה.
חלק מהסדקים הם סדקי התכווצות טבעיים שאינם מסכנים את המבנה, אך אחרים נוצרים
בדיוק במפגש שבין שתי יציקות בטון שבוצעו בשלבים שונים במהלך הקמת המבנה.
אותם תפרי יציקה מהווים לאורך השנים נקודת חולשה טבעית, וכאשר מערכת האיטום מתיישנת מתחילים מים לחדור דרכם אל תוך הבטון.
חדירת המים אינה נעצרת באזור הסדק בלבד. היא ממשיכה לנוע בתוך האלמנט, מגיעה אל ברזל הזיון ומייצרת סביבו תנאים אידיאליים להתפתחות קורוזיה.
לכן לא פעם ניתן לראות טפטוף מים במקום אחד, בעוד שברזל זיון חשוף והתפוררות הבטון מופיעים מספר מטרים משם.
גם קירות המרתף עצמם מושפעים מהקרקע המקיפה אותם.
לחץ הקרקע והרטיבות המתמשכת יוצרים עומס קבוע על מערכות האיטום החיצוניות.
כאשר האיטום נפגע, הלחות חודרת אל תוך הקיר, גורמת לקפילריות ולהצטברות מלחים ומתחילה לפרק בהדרגה את שכבות הבטון והטיח.
כאשר ברזל זיון מתחיל להיחשף דווקא בחלקם התחתון של הקירות או סמוך לרצפת החניון, מדובר פעמים
רבות בסימן לרטיבות העולה מהקרקע באמצעות תהליך קפילרי ולא בהכרח בחדירת מים דרך התקרה.
זהו הבדל חשוב משום שכל עוד מקור הרטיבות אינו מטופל, גם שיקום בטון קונסטרוקטיבי עלול להיפגע שוב בעתיד.
מקור נוסף לרטיבות מגיע דווקא מלמעלה
במבנים רבים קיימות גינות, חצרות, מדרכות או כבישי גישה הבנויים מעל תקרת החניון.
מערכות השקיה, אדניות, ניקוז לקוי או שיפועים שאינם תקינים גורמים למים לחלחל במשך שנים דרך שכבות המבנה עד שהם מגיעים לתקרת החניון.
במקרים רבים כתם רטיבות קטן בתקרה הוא רק הסימן האחרון לבעיה שהחלה מספר מטרים מעליו.
גם סוג גמר הרצפה משפיע על אופן התחזוקה של החניון.
חלק מהחניונים נותרו עם רצפת אספלט או בטון חשוף, בעוד שבחניונים חדשים יותר נהוג לבצע ציפויי
אפוקסי המספקים שכבת הגנה נוספת מפני שחיקה, חדירת שמנים וחדירת מים אל תוך הבטון.
כאשר שכבת ההגנה נשחקת או אינה קיימת כלל, הבטון נותר חשוף יותר לסביבה האגרסיבית של החניון.
גם התקרות אינן זוכות בדרך כלל להגנה מספקת.
במבנים רבים ניתן לראות תקרות בטון חשוף או צבועות בצבע סיד פשוט, שאינו מספק כל הגנה ממשית מפני לחות או חדירת מזהמים.
כאשר מוסיפים לכך חניון בעל אוורור לקוי, מחסור בפתחי אוויר או תחלופת אוויר נמוכה,
מתקבלת סביבה שבה הלחות נשארת כלואה לאורך זמן וממשיכה להזין את תהליך הקורוזיה.
לכן שיקום חניון תת-קרקעי אינו מתחיל בחומר השיקום אלא באבחון מקור חדירת המים.
רק לאחר שמבינים האם הרטיבות מגיעה מהקרקע, מתפרי היציקה, מהתקרה העליונה או ממערכות
הניקוז, ניתן לבנות תוכנית שיקום שתטפל לא רק בסימני הנזק אלא גם בגורם שהוביל להיווצרותו.
