פתרון לבעיות עם שליכט צבעוני בקומת קרקע –
כאשר המראה הדקורטיבי פוגע בעמידות המבנה
שליכט צבעוני הפך בעשורים האחרונים לאחד מחיפויי החוץ הנפוצים ביותר בבנייה בישראל.
החומר מעניק למעטפת המבנה מראה אחיד, מודרני ודקורטיבי ולכן הוא מבוקש מאוד בקרב בעלי דירות וועדי בתים.
בפרויקטים רבים של חידוש חזיתות מבנים הדרישה הראשונה של הדיירים היא לקבל מעטפת שליכט צבעוני חדשה.
לעיתים הדרישה האסתטית הזו מכתיבה את סוג החיפוי גם במקומות שבהם החומר אינו מתאים מבחינה הנדסית.
לצערנו לא מעט בעלי מקצוע וגם מהנדסים נוטים לאשר פתרונות כאלה.
לעיתים ההחלטה נובעת מהרצון לספק את דרישות הלקוח או להשיג מראה אחיד לכל חזית הבניין.
אך כאשר מדובר בקומת הקרקע של המבנה,
שליכט צבעוני עלול להיות אחד החיפויים הבעייתיים ביותר מבחינת עמידות לאורך זמן.
במיוחד במבנים ישנים, בהם התשתית כבר סובלת מהתפוררות או מלחות קפילרית,
יישום שליכט צבעוני עלול להחמיר את הבעיה במקום לפתור אותה.
מדוע קומת הקרקע רגישה במיוחד לחיפויי שליכט צבעוני
קומת הקרקע של מבנה נמצאת במגע ישיר עם הקרקע ועם מקורות לחות רבים.
בין הגורמים העיקריים ניתן למנות רטיבות מהקרקע, השקיה בגינות, מי מזגנים ולעיתים גם מי גשם הניתזים מהקרקע.
כאשר הלחות עולה דרך האלמנטים הבנויים באמצעות פעולה קפילרית,
היא מגיעה בדרך כלל לגובה של עשרות סנטימטרים ולעיתים אף קרוב למטר מעל הקרקע.
באזור זה מצטברת לחות בתוך שכבות הטיח והבטון.
כאשר שכבת הגמר אינה מאפשרת אידוי תקין של הלחות, הבעיה מתגברת עם הזמן.
שליכט צבעוני הוא חומר המבוסס בדרך כלל על פולימרים אקריליים עם גרגרים מינרליים.
מבנה זה יוצר שכבה דקורטיבית אך גם שכבה בעלת חדירות מוגבלת לאדי מים.
כאשר הלחות עולה מתוך הקיר אל שכבת השליכט,
היא מתקשה לעבור דרכה ולהתאדות אל הסביבה.
במצב כזה המים נשארים כלואים מאחורי שכבת החיפוי.
עם הזמן נוצרים אזורים בהם השליכט מתחיל להתנפח ולהתרומם מהתשתית.
התפוררות התשתית מתחת לשליכט במבנים ישנים
בעיה נוספת הקשורה לשימוש בשליכט צבעוני בקומת הקרקע היא מצב התשתית שמתחתיו.
במבנים ישנים רבים שכבות הטיח המקוריות כבר עברו תהליכי בליה לאורך השנים.
לעיתים מדובר בטיח צמנטי חלש,
בטיח המכיל סיד או בתערובות שהוכנו מחול שאינו איכותי.
חומרים אלו נוטים להתפורר כאשר הם נחשפים ללחות לאורך זמן.
כאשר מורחים עליהם שליכט צבעוני, החיפוי למעשה מסתיר את הבעיה לזמן קצר בלבד.
הלחות ממשיכה לנוע בתוך הטיח הישן ומתחת לשכבת השליכט.
עם הזמן החומר שמתחת לחיפוי מאבד את יציבותו ומתפורר בהדרגה.
כאשר התשתית מתפוררת, שכבת השליכט מאבדת את האחיזה שלה בקיר.
בשלב זה מתחילות להופיע נפיחויות מקומיות לאורך פני השטח.
היווצרות כיסי לחות ונפיחויות בשליכט
כאשר הלחות מצטברת מאחורי שכבת השליכט נוצרים אזורים של לחץ פנימי.
הלחות הכלואה אינה יכולה להתנדף ולכן היא מצטברת בתוך שכבת הטיח שמתחת לחיפוי.
עם הזמן נוצרים כיסי לחות בין השליכט לבין התשתית.
כיסים אלו גורמים להרמה מקומית של החיפוי.
בשלב הראשון ניתן לראות בליטות קטנות או אזורים בהם השליכט מתנפח.
בהמשך מופיעים גם סדקים והתקלפות של שכבת החיפוי.
כאשר השליכט נסדק, מים חודרים דרכו בקלות רבה יותר אל תוך שכבות הטיח.
תהליך זה מחמיר עוד יותר את בעיית הרטיבות וההתפוררות.
התוצאה הסופית היא מעטפת חיצונית שנראית תקינה לזמן קצר בלבד,
אך לאחר מספר שנים מתחילה להתקלף ולהתפורר.
הפער בין הדרישה האסתטית למציאות ההנדסית
בפרויקטים רבים של שיקום חזיתות מתפתח פער בין הרצון לקבל מראה דקורטיבי
לבין הצורך לבחור חיפוי המתאים לתנאי הסביבה של המבנה.
כאשר החיפוי נבחר רק על בסיס מראה חיצוני,
קיימת סכנה שהוא לא יתאים לתנאי הלחות של קומת הקרקע.
במצבים כאלה השליכט הופך למעשה לשכבה שמסתירה את הבעיה אך אינה פותרת אותה.
לאחר מספר שנים הבעיה חוזרת ולעיתים אף בצורה חמורה יותר.
לכן כאשר מטפלים במעטפת מבנה ישן חשוב לבחון היטב את תנאי הסביבה של קומת הקרקע.
בחירה נכונה של מערכת החיפוי יכולה למנוע בעיות רטיבות והתפוררות בעתיד.
הסבר הנדסי לבעיות שליכט צבעוני בקומת הקרקע
חדירת שכבת הטיח אל מצע החול וספיגת רטיבות מהקרקע
כאשר בוחנים את בעיית השליכט הצבעוני בקומת הקרקע יש להבין תחילה את מבנה שכבות הבנייה באזור זה.
במבנים רבים שכבת הטיח החיצונית יורדת עד סמוך מאוד לפני הקרקע ולעיתים אף נכנסת לתוך מצע החול שמסביב למבנה.
מצע זה מורכב בדרך כלל מאדמה, חול או מצע גינון הסופג מים באופן קבוע.
השקיה בגינות, מי גשם ולחות טבעית בקרקע גורמים לכך שהמצע נשאר רטוב במשך חלק גדול מהשנה.
כאשר שכבת הטיח נמצאת במגע ישיר עם מצע זה,
היא מתפקדת למעשה כחומר ספוגי הסופג את הלחות מהקרקע.
טיח צמנטי הוא חומר נקבובי בעל יכולת ספיגה גבוהה יחסית.
המים חודרים דרך נקבוביות החומר ומתחילים לנוע כלפי מעלה באמצעות תהליך קפילרי.
כתוצאה מכך נוצרת רטיבות מתמשכת בתוך שכבת הטיח.
הלחות אינה נשארת רק באזור הקרקע אלא עולה לאורך הקיר והעמודים.
כאשר מעל שכבת הטיח נמצאת שכבת שליכט צבעוני,
הלחות העולה מתקשה להתאדות דרך החיפוי.
מצב זה יוצר סביבה רטובה קבועה בתוך שכבות המעטפת של המבנה.
השפעת צמחייה וגינון על חדירת רטיבות לקירות
בעיה נוספת הנפוצה מאוד בקומות קרקע קשורה לנוכחות צמחייה צמודה לקירות הבניין.
בגינות רבות נשתלים צמחים ושיחים סמוך מאוד למעטפת המבנה.
שורשי הצמחים מתפתחים בתוך הקרקע ולעיתים מגיעים עד אזור הטיח של הקיר.
כאשר הטיח נמצא במגע עם הקרקע, השורשים יכולים ליצור קשר ישיר עם שכבת הטיח.
שורשי צמחים פועלים כמערכת המובילה מים מתוך הקרקע.
במצבים מסוימים הם אף חודרים אל תוך סדקים קטנים בטיח.
חדירה זו יוצרת נתיבים נוספים לחדירת מים אל תוך שכבות הבנייה.
בנוסף לכך הצמחייה יוצרת סביבה לחה יותר סביב הקיר.
הצל שמטילים הצמחים מונע ייבוש מהיר של הקיר לאחר השקיה או גשם.
כתוצאה מכך הלחות נשארת לאורך זמן בתוך שכבת הטיח.
כאשר מצב זה נמשך שנים רבות,
הטיח הופך רווי במים ומאבד בהדרגה את יציבותו.
מדוע שליכט צבעוני מתקשה להתמודד עם תנאי הלחות בקומת הקרקע
שליכט צבעוני תוכנן בעיקר כחיפוי דקורטיבי למעטפות מבנים.
הוא מעניק לקירות מראה אחיד ומרקם מינרלי נעים לעין.
אך כאשר מדובר בסביבה לחה כגון קומת קרקע,
החומר אינו מתפקד היטב לאורך זמן.
השליכט יוצר שכבה דקה יחסית על פני הטיח.
שכבה זו אינה מתוכננת להתמודד עם רטיבות מתמשכת מתוך הקיר עצמו.
כאשר הלחות עולה דרך הטיח ומתחת לשליכט,
היא מתחילה להצטבר מאחורי שכבת החיפוי.
עם הזמן נוצרים אזורים בהם הלחות הכלואה מפעילה לחץ על שכבת השליכט.
לחץ זה גורם לנפיחויות מקומיות לאורך פני השטח.
בשלב הראשון ניתן לראות בליטות קטנות על פני החיפוי.
בהמשך מופיעים סדקים והתקלפות של שכבת השליכט.
כאשר השליכט נסדק,
מים חודרים בקלות רבה יותר אל תוך שכבות הטיח שמתחתיו.
התהליך יוצר מעגל שבו הרטיבות הולכת ומחמירה.
בסופו של דבר החיפוי מתפורר ומתנתק מהקיר.
שילוב הגורמים המוביל לכשל של שליכט בקומת הקרקע
כאשר בוחנים את הבעיה בצורה הנדסית ניתן לראות כי מדובר בשילוב של מספר גורמים.
מגע ישיר בין הטיח לקרקע, ספיגת מים מהמצע, צמחייה הצמודה לקיר ושכבת חיפוי שאינה מתאימה ללחות מתמשכת.
כל אחד מהגורמים הללו לבדו עלול ליצור בעיה מסוימת.
אך כאשר הם פועלים יחד לאורך שנים רבות,
הם יוצרים תנאים המובילים לכשל כמעט בלתי נמנע של שכבת השליכט בקומת הקרקע.
לכן במבנים רבים ניתן לראות כי החיפוי מתנפח ומתקלף דווקא באזור התחתון של הקיר.
זהו האזור שבו מתרכזת הלחות העולה מהקרקע.
הבנה של מנגנון זה היא הבסיס לבחירת פתרון מתאים למעטפת המבנה.
מפרט טכני לטיפול בשליכט צבעוני בעייתי בקומת הקרקע
קילוף שכבת השליכט והטיח באזור הרגיש ללחות מהקרקע
כאשר מתגלה בעיה של התנפחות שליכט צבעוני בקומת הקרקע,
אין טעם לבצע תיקון מקומי על גבי שכבת החיפוי הקיימת.
השליכט שכבר איבד אחיזה בתשתית ימשיך להתנתק גם לאחר תיקונים נקודתיים.
לכן הפתרון המקצועי מתחיל בהסרת שכבות החיפוי באזור הרגיש ללחות.
בדרך כלל מומלץ לקלף את שכבת השליכט ואת שכבת הטיח שמתחתיה
עד לגובה של כארבעים סנטימטרים מעל פני הקרקע.
זהו האזור בו מתרכזת לרוב העלייה הקפילרית של הלחות מהקרקע.
בנוסף לכך יש להסיר את שכבות החומר עד לחשיפת הבטון המקורי של האלמנט.
חשיפת הבטון מאפשרת יצירת שכבת הגנה חדשה שאינה מושפעת מהטיח הישן הספוג בלחות.
בשלב זה מנקים היטב את התשתית מאבק, טיח רופף ושאריות צבע.
רק לאחר קבלת משטח בטון יציב ניתן לעבור לשלב יצירת שכבת ההגנה החדשה.
יצירת שכבת בטון מגנה באמצעות חומר שיקום בעל חוזק גבוה
לאחר חשיפת התשתית מבצעים שכבת בטון מגנה באזור התחתון של הקיר או העמוד.
שכבה זו משמשת כמחסום בפני חדירת רטיבות מהקרקע אל מערכת הטיח שמעליה.
לשם כך ניתן להשתמש בחומר שיקום בטון מתקדם כגון סיקה מונוטופ 4200.
מדובר בחומר שיקום מבני בדרגת חוזק R4, המיועד לעבודות שיקום בטון קונסטרוקטיביות.
החומר יוצר שכבת בטון צפופה בעלת חוזק מכני גבוה ועמידות טובה לרטיבות.
כאשר הוא מיושם באזור התחתון של הקיר הוא משמש למעשה כשכבת הגנה למעטפת המבנה.
שכבה זו מפחיתה את חדירת המים מהקרקע אל שכבות הטיח שמעליה.
בנוסף לכך היא יוצרת תשתית חזקה ועמידה יותר לחיפוי הגמר.
היישום מתבצע באמצעות מריחה או טיוח של החומר על פני הבטון החשוף.
לאחר התקשות החומר מתקבלת שכבת בטון צפופה המגנה על האזור הרגיש.
שימוש בשפריץ צמנטי כחיפוי עמיד יותר באזור הקרקע
לאחר יצירת שכבת הבטון המגנה ניתן ליישם שכבת גמר עמידה יותר לתנאי הסביבה.
במקום שליכט צבעוני ניתן להשתמש בשפריץ צמנטי חיצוני.
שפריץ צמנטי יוצר מרקם מחוספס הדומה במראהו לשליכט.
עם זאת מדובר בחומר מינרלי צפוף יותר המתמודד טוב יותר עם תנאי רטיבות.
שכבה זו מאפשרת אידוי טוב יותר של לחות מתוך הקיר.
בנוסף לכך היא עמידה יותר בפני פגיעות מכניות באזור הקרקע.
במקרים רבים ניתן לקבל באמצעות השפריץ מראה דקורטיבי דומה לשליכט.
כך ניתן לשמור על אחידות חזותית של המעטפת גם לאחר ביצוע התיקון.
יצירת אחידות חזותית באמצעות מערכת צבע מתאימה
לאחר סיום עבודות הטיח והשפריץ ניתן להשלים את מערכת הגמר באמצעות צבע.
השלב הראשון כולל יישום יסוד קושר על פני השטח.
שכבת היסוד משפרת את ההידבקות של הצבע ומייצרת משטח אחיד לגמר.
לאחר מכן ניתן לצבוע את הקיר בצבע אקרילי חיצוני.
באזורים החשופים במיוחד ללחות ניתן להשתמש גם בצבע גמיש המיועד לחזיתות מבנים.
צבעים אלו יוצרים שכבת הגנה נוספת על פני הטיח.
שימוש במערכת צבע מתאימה מאפשר ליצור התאמה בגוון בין אזור התיקון לבין שאר המעטפת.
כך ניתן לשמור על מראה אחיד של המבנה גם לאחר הטיפול באזור הקרקע.
יתרון השיטה – טיפול נקודתי ללא קילוף כל המעטפת
אחד היתרונות הגדולים של שיטה זו הוא שאין צורך לקלף את כל מעטפת הבניין.
הטיפול מתמקד באזור הרגיש שבו מתרכזת חדירת הלחות מהקרקע.
באמצעות שילוב של שכבת בטון מגנה, שפריץ צמנטי וצבע מתאים
ניתן ליצור אזור תחתון עמיד יותר בפני רטיבות.
גישה זו מאפשרת לשמור על רוב מעטפת השליכט הקיימת
ובמקביל להגן על המבנה מפני המשך חדירת הלחות מהקרקע.
כאשר העבודה מבוצעת בצורה מקצועית,
האזור התחתון של המבנה הופך עמיד יותר לתנאי הסביבה לאורך שנים רבות.
סיכום מקצועי והמלצות לשימוש נכון בשליכט צבעוני במבנים
שליכט צבעוני הוא חיפוי דקורטיבי – לא פתרון לבעיות רטיבות
שליכט צבעוני הפך עם השנים לאחד מחיפויי החוץ הנפוצים ביותר במבנים בישראל.
החומר מעניק למעטפת המבנה מראה מודרני ואחיד ולכן הוא מבוקש מאוד בפרויקטים של חידוש חזיתות.
אך חשוב להבין כי שליכט צבעוני הוא בראש ובראשונה חיפוי דקורטיבי.
הוא אינו מיועד להתמודד עם בעיות רטיבות מתמשכות שמקורן בקרקע.
כאשר משתמשים בו בקומת הקרקע של מבנים הסובלים מעלייה קפילרית,
החומר נאלץ להתמודד עם תנאי לחות שאינם מתאימים למאפייניו.
במצבים כאלה השליכט אינו פותר את הבעיה אלא רק מסתיר אותה לזמן קצר.
לאחר מספר שנים מופיעים שוב סימני התנפחות, סדיקה והתקלפות של החיפוי.
חשיבות התאמת מערכת החיפוי לתנאי הסביבה
במעטפת מבנה חשוב לבחור את חומרי הגמר בהתאם לתנאי הסביבה של האלמנט.
קומת הקרקע היא אזור בעל תנאים שונים לחלוטין משאר חלקי המבנה.
האזור חשוף לרטיבות מהקרקע, להשקיה בגינות ולמים המתיזים מהקרקע בזמן גשם.
בנוסף לכך הטיח באזור זה נמצא לעיתים במגע ישיר עם מצע חול או אדמה.
כאשר משתמשים בחיפוי שאינו מתאים לתנאים אלו,
הוא עלול להיכשל תוך שנים ספורות בלבד.
לכן בפרויקטים מקצועיים של שיקום מבנים מקובל ליצור אזור תחתון עמיד יותר.
אזור זה בנוי בדרך כלל מחומרים צפופים יותר המפחיתים חדירת לחות.
שכבת בטון מגנה, שפריץ צמנטי וצבע מתאים
יכולים ליצור מעטפת יציבה יותר באזור הקרקע.
שילוב בין פתרון הנדסי למראה אסתטי של המבנה
אחת הדילמות הנפוצות בפרויקטים של שיקום חזיתות היא השילוב בין אסתטיקה לבין עמידות.
דיירים רבים מבקשים לשמור על מראה שליכט צבעוני אחיד לכל הבניין.
אך כאשר מדובר בקומת הקרקע,
לעיתים נכון לבצע פתרון שונה מעט מבחינת סוג החיפוי.
שימוש בשפריץ צמנטי עם מערכת צבע מתאימה
יכול ליצור מראה דקורטיבי הדומה לשליכט.
במקביל מתקבלת שכבה עמידה יותר בפני תנאי רטיבות.
כך ניתן לשמור על מראה אחיד של המבנה מבלי לפגוע בעמידות המעטפת.
ניסיון שטח והבנת נקודות הכשל במעטפת מבנים
ניסיון מצטבר של שנים רבות בשיקום מעטפות מבנים מראה כי קומת הקרקע היא אזור רגיש במיוחד.
במקרים רבים הבעיות הראשונות במעטפת מופיעות דווקא באזור זה.
כאשר חיפוי שאינו מתאים מיושם על קירות הסובלים מלחות קפילרית,
הבעיה כמעט תמיד חוזרת לאחר מספר שנים.
לכן בתכנון עבודות שיקום חשוב להתייחס לאזור הקרקע בצורה שונה משאר החזית.
התאמת החומרים לתנאי הסביבה יכולה למנוע בעיות חוזרות בעתיד.
גישה זו משלבת בין הבנה הנדסית של התנהגות החומרים
לבין ניסיון מעשי בעבודה עם מעטפות מבנים.
פתרון נכון לקומת הקרקע מונע בעיות עתידיות
בעיות של שליכט צבעוני בקומת הקרקע הן תופעה נפוצה במבנים רבים.
הבעיה נוצרת כאשר חיפוי דקורטיבי מיושם באזור הסובל מלחות מתמשכת מהקרקע.
הפתרון המקצועי אינו בהכרח הסרת כל מעטפת הבניין.
לעיתים ניתן לטפל בצורה נקודתית באזור התחתון של הקיר.
קילוף שכבת השליכט באזור הקרקע,
יצירת שכבת בטון מגנה ושימוש בחיפוי עמיד יותר
יכולים לעצור את חדירת הלחות ולשמור על יציבות המעטפת.
גישה זו מאפשרת לשלב בין פתרון הנדסי נכון לבין שמירה על המראה האסתטי של המבנה.
לקריאה על פתרונות לשיקום בטון כנסו לכאן >
לקריאה על הצוות המומחה לשיקום בטון כנסו לכאן >


