פתרון לחדירת רטיבות לתחתית מרפסת בטון –

כאשר האיטום תקין אך המים ממשיכים לחדור

תחתית מרפסת בטון היא למעשה תקרה חשופה לתנאי חוץ.
במבנים רבים ניתן לראות התפוררות של הבטון באזור זה עם השנים.

התופעה מתבטאת בנפיחויות, סדקים ולעיתים גם נפילות של חלקי בטון רופפים.
במקרים מסוימים ניתן לראות גם כתמי חלודה המעידים על תחילת קורוזיה בברזל הזיון.

הדבר המבלבל במקרים רבים הוא שמעל המרפסת הכל נראה תקין לחלוטין.
הריצוף שלם, הפוגות אטומות ולעיתים אף קיימת מרקיזה המונעת חדירת מי גשם ישירה.

למרות זאת, בתחתית המרפסת ממשיכים להופיע סימני רטיבות והתפוררות בטון.
מצב זה יוצר תחושה כי מקור הבעיה אינו ברור או אינו קיים כלל.

אך בפועל מדובר בבעיה הנדסית מוכרת מאוד במרפסות בטון.
המקור אינו בהכרח חדירת מים מלמעלה אלא בהתנהגות המים בקצה המרפסת.

מדוע האיטום העליון אינו תמיד הגורם לרטיבות בתחתית המרפסת

כאשר בוחנים מרפסת עם רטיבות בתחתית,
ההנחה הראשונית היא שמדובר בכשל באיטום העליון של המרפסת.

במקרים רבים אכן זהו מקור הבעיה,
אך ישנם מצבים בהם האיטום תקין לחלוטין.

כאשר הריצוף שלם ואין סדקים בפוגות,
חדירת מים ישירה דרך הרצפה היא פחות סבירה.

גם כאשר קיימת מרקיזה או קירוי חלקי,
כמות המים המגיעה למשטח המרפסת פוחתת משמעותית.

לכן כאשר בכל זאת מופיעה רטיבות בתחתית,
יש לחפש את מקור המים במקומות אחרים במערכת.

התנהגות מים בקצה המרפסת וחדירתם לתחתית האלמנט

מים המגיעים למרפסת אינם נשארים במקומם.
הם זורמים לכיוון קצה המרפסת בהתאם לשיפועים הקיימים.

כאשר המים מגיעים לקצה האלמנט,
הם נוטים להיצמד לפני השטח של הבטון ולהמשיך לנוע מתחתיו.

תופעה זו נקראת "זחילת מים" לאורך פני שטח מוצקים.
המים אינם נופלים ישירות כלפי מטה אלא נעים לאורך תחתית האלמנט.

כאשר תופעה זו מתרחשת באופן קבוע,
המים מגיעים לאזור תחתית המרפסת ומתחילים להיספג בבטון.

עם הזמן הלחות חודרת אל עומק האלמנט
ומתחילה להשפיע על ברזל הזיון שבתוכו.

התוצאה היא התפתחות קורוזיה והתפוררות של הבטון בתחתית המרפסת.

היעדר אף מים – הגורם המרכזי לחדירת רטיבות לתחתית המרפסת

הגורם המרכזי לבעיה זו הוא היעדר של רכיב הנדסי פשוט הנקרא אף מים.
אף מים הוא חריץ או בליטה קטנה הנמצאת בקצה התחתון של המרפסת.

תפקידו לקטוע את זרימת המים לאורך תחתית האלמנט.
כאשר המים מגיעים לאף המים, הם ניתקים ונופלים ישירות כלפי מטה.

כאשר אין אף מים,
המים ממשיכים לנוע לאורך תחתית המרפסת ומגיעים אל אזורים פנימיים יותר.

במצב זה תחתית המרפסת נחשפת לרטיבות מתמשכת לאורך שנים.
רטיבות זו מובילה להתפתחות קורוזיה ולהתפוררות הבטון.

שילוב בין חדירת מים לבין מבנה בטון ישן

במרפסות רבות שנבנו בעבר,
כיסוי הבטון מעל ברזל הזיון אינו תמיד מספק.

בנוסף לכך איכות הבטון והביצוע אינה עומדת תמיד בסטנדרטים הנהוגים כיום.
כאשר מים חודרים לאורך תחתית המרפסת,

הם מגיעים במהירות יחסית אל אזור הברזל.

בשלב זה מתחיל תהליך קורוזיה המוביל להתנפחות הבטון.
ההתנפחות יוצרת סדקים והתנתקות של שכבות הבטון.

תכנון אף מים במרפסות בטון והשפעתו על

זרימת מים וחדירת רטיבות לאלמנט

שיטות ישנות ליצירת אף מים באמצעות חריצה

או תבנית יציקה ייעודית בקצה המרפסת

בבנייה מסורתית נהוג היה לתת מענה לזרימת מים בקצה המרפסת באמצעות יצירת אף מים ייעודי.
הפתרון בוצע בשתי שיטות עיקריות אשר נחשבו לאורך שנים לפתרון הנדסי מקובל בשטח.

השיטה הראשונה כללה חריצה ידנית של תחתית המרפסת לאחר סיום היציקה של הבטון.
החריץ נוצר לאורך קצה האלמנט ונועד לקטוע את זרימת המים על פני התקרה.

כאשר המים הגיעו לאזור החריץ הם היו אמורים להינתק וליפול כלפי מטה.
כך נמנעה תנועת מים לאורך תחתית המרפסת והפחתה משמעותית בחדירת רטיבות לבטון.

השיטה השנייה כללה יצירת אף מים כבר בשלב היציקה באמצעות תבנית מתאימה.
בתבנית שולבה בליטה פנימית אשר יצרה מגרעה מדויקת בקצה התחתון של האלמנט.

שיטה זו נחשבה מדויקת יותר משום שהחריץ היה חלק בלתי נפרד מהבטון היצוק.
כך התקבל פתרון אחיד ומובנה כחלק מהאלמנט הקונסטרוקטיבי עצמו.

בעיית שיפועים שגויים במרפסות והובלת מים לכיוון פנים האלמנט

אחד הליקויים החמורים יותר הנפוצים במרפסות בטון הוא ביצוע שיפועים לא תקינים.
במקום להוביל מים לכיוון קצה המרפסת,

קיימים מקרים בהם השיפוע מכוון דווקא לכיוון הקיר או מרכז המרפסת.

במצבים כאלה מים אינם מתנקזים החוצה אלא מצטברים על גבי משטח המרפסת.
המים מתחילים לנוע על פני השטח ומוצאים דרכם לאזורים נמוכים יותר באלמנט.

כאשר מים מגיעים לאזור חיבור בין הרצפה לקיר,
הם יכולים לחלחל פנימה דרך סדקים קטנים או חיבורים שאינם אטומים לחלוטין.

בנוסף לכך חלק מהמים עלול לחדור דרך קצוות המרפסת ולהגיע לתחתית האלמנט.
תופעה זו יוצרת רטיבות מתמשכת בתקרת המרפסת שמתחת.

כאשר מצב זה נמשך לאורך שנים,
המים חודרים אל תוך הבטון ומתחילים להשפיע על ברזל הזיון שבתוכו.

מדוע חריצת אף מים הופסקה בבנייה החדשה?

למרות היתרונות של אף מים בשיטות הישנות,
בבנייה מודרנית הופסק השימוש בחריצת תחתית המרפסת במקרים רבים.

הסיבה לכך נעוצה בהבנה עמוקה יותר של התנהגות הבטון לאורך זמן.
כאשר מבצעים חריצה בתחתית האלמנט,

נוצר אזור בו כיסוי הבטון מעל ברזל הזיון קטן יותר מהנדרש.

כיסוי בטון הוא שכבת ההגנה המרכזית של הברזל מפני חדירת רטיבות.
כאשר שכבה זו נפגעת, הברזל הופך רגיש יותר לתהליך קורוזיה.

במקרים רבים התברר כי חריצים אלו הפכו לנקודת חולשה באלמנט.
מים חדרו דרך האזור הדק והגיעו במהירות לברזל הזיון.

כתוצאה מכך נוצרה קורוזיה מוקדמת דווקא באזור שבו בוצע אף המים.
התוצאה הייתה התפוררות בטון מקומית והחמרה של הבעיה במקום פתרונה.

המעבר לגישות חדשות בתכנון ניקוז מים במרפסות בטון

לאור הבעיות שהתגלו בשיטות הישנות,
הגישה ההנדסית כיום מתמקדת ביצירת פתרונות שאינם פוגעים בכיסוי הבטון.

במקום חריצה עמוקה בתחתית האלמנט,
ניתן לתכנן פרטים עדינים יותר שאינם פוגעים בשכבת ההגנה של הבטון.

בנוסף לכך מושם דגש רב יותר על ביצוע שיפועים נכונים במשטח המרפסת.
שיפועים אלו מבטיחים ניקוז יעיל של מים לכיוון החוץ.

כאשר המים מתנקזים בצורה נכונה,
פוחתת משמעותית כמות המים המגיעה לקצה האלמנט ולתחתיתו.

גישה זו מפחיתה את הסיכון לחדירת רטיבות
מבלי לפגוע בשלמות המבנה הקונסטרוקטיבי של המרפסת.

חשיבות תכנון נכון של אף מים ללא פגיעה בהגנת הבטון

אף מים הוא רכיב חשוב במניעת חדירת רטיבות לתחתית מרפסות בטון.
אך יש לתכנן אותו בצורה שאינה פוגעת בכיסוי הבטון של ברזל הזיון.

שיטות ישנות של חריצה ישירה בתחתית האלמנט
הוכחו כבעייתיות במקרים רבים בשל פגיעה בהגנת הבטון.

לכן כיום יש לשלב בין תכנון נכון של שיפועים
לבין פתרונות שאינם יוצרים נקודות חולשה באלמנט.

כאשר התכנון והביצוע נעשים בצורה נכונה,
ניתן למנוע חדירת רטיבות ולשמור על יציבות המרפסת לאורך שנים רבות.

עם הזמן ניתן לראות התפוררות הולכת ומתרחבת בתחתית המרפסת.
במקרים חמורים אף מתרחשות נפילות של חלקי בטון.

מפרט טכני לפתרון חדירת רטיבות בתחתית מרפסת

באמצעות יצירת אף מים חיצוני ואיטום משלים

שיקום בטון תחתית המרפסת כבסיס לפתרון ארוך טווח ועמידות מבנית מלאה

לפני כל פתרון הנדסי לבעיה יש לטפל בנזק הקיים בתחתית המרפסת.
כאשר קיימת התפוררות של בטון או חשיפה של ברזל הזיון, אין לדלג על שלב השיקום.

יש לסתת את כל האזורים הרופפים עד לחשיפת בטון יציב וחזק לאורך כל תחתית האלמנט.
במקרים בהם הברזל חשוף יש לנקותו היטב ולטפל בו בהתאם למצב הקורוזיה הקיים.

לאחר ניקוי התשתית יש לבצע שכבת יסוד מקשרת מתאימה על פני הבטון.
לאחר מכן משחזרים את שכבת הבטון באמצעות חומרי שיקום ייעודיים בעלי חוזק גבוה.

שיקום זה מחזיר לאלמנט את שכבת ההגנה שאבדה לאורך השנים.
בנוסף לכך הוא יוצר בסיס תקין להתקנת פתרון אף המים בהמשך התהליך.

יצירת אף מים חיצוני באמצעות זווית אלומיניום ללא פגיעה בכיסוי הבטון

לאחר סיום שיקום הבטון ניתן לעבור לשלב יצירת אף מים חיצוני.
במקום חריצה בתחתית האלמנט, הפתרון מבוסס על התקנת רכיב חיצוני.

לשם כך משתמשים בזווית פינה מאלומיניום המותקנת בתחתית המרפסת.
הזווית ממוקמת במרחק של כחמישה סנטימטרים מקצה המרפסת.

המיקום המדויק מאפשר יצירת נקודת ניתוק לזרימת המים לאורך התקרה.
כאשר מים מגיעים לאזור זה הם מתנתקים ונופלים כלפי מטה.

הזווית מודבקת לתחתית הבטון באמצעות חומר אלסטי כגון סיקה פלקס.
הדבק מספק אחיזה טובה ומאפשר התאמה לתנועות קטנות של האלמנט.

לאחר ההדבקה מבצעים קיבוע נוסף של הזווית באמצעות ברגים.
הקיבוע המכני מבטיח יציבות של האלמנט לאורך זמן בתנאי חוץ.

שיטה זו מאפשרת ליצור אף מים מבלי לפגוע בכיסוי הבטון של ברזל הזיון.

איטום המרווח בין הזווית לבין הבטון למניעת חדירת מים

לאחר התקנת הזווית יש לטפל במרווח שנוצר בינה לבין תחתית הבטון.
מרווח זה עלול לשמש כנתיב חדירה למים אם אינו נאטם כראוי.

לכן יש למרוח שכבת איטום על פני החיבור בין הזווית לבין האלמנט.
ניתן להשתמש בחומרי איטום צמנטיים או פולימריים בהתאם לתנאי הסביבה.

חומרים כגון סיקה טופ סיל 107 או סיקה לסטיק 560 מתאימים לשלב זה.
חומרים אלו יוצרים שכבה אוטמת המונעת חדירת מים אל תוך החיבור.

האיטום מבטיח כי המים לא ינועו מתחת לזווית ולא יגיעו שוב לתחתית המרפסת.
כך מתקבלת מערכת משולבת של ניתוק זרימה ואיטום מקומי.

יתרון השיטה – פתרון יעיל ללא פגיעה באלמנט הקונסטרוקטיבי

השיטה משלבת בין שיקום הבטון לבין יצירת אף מים חיצוני ואיטום משלים.
הפתרון מטפל הן בנזק הקיים והן במקור הבעיה של זרימת המים.

בניגוד לשיטות ישנות, אין צורך לחרוץ את תחתית המרפסת ולפגוע בכיסוי הבטון.
כך נשמרת ההגנה על ברזל הזיון והאלמנט נשאר יציב לאורך זמן.

כאשר המים מנותקים מקצה המרפסת ואינם ממשיכים לאורך התקרה,
פוחתת משמעותית חדירת הרטיבות אל תוך הבטון.

שיטה זו מאפשרת לעצור את תהליך ההתדרדרות של תחתית המרפסת
ולשמור על האלמנט הקונסטרוקטיבי לאורך שנים רבות.

פתרונות משלימים כאשר לא ניתן ליצור אף מים

והחשיבות בבחירת חומרים עמידים לחוץ

כאשר אין אפשרות ליישם אף מים –

מעבר להגנה כימית אטומה על תחתית המרפסת

במקרים מסוימים לא ניתן ליישם אף מים חיצוני בתחתית המרפסת.
הסיבות לכך יכולות להיות מגבלות גישה, אלמנטים קיימים או שיקולים תכנוניים שונים.

כאשר לא ניתן לקטוע את זרימת המים בצורה מכנית,
יש לעבור לפתרון המבוסס על יצירת שכבת הגנה אטומה על פני הבטון.

במצבים אלו ניתן לשקול שימוש בחומרים אפוקסיים ייעודיים לשיקום בטון חיצוני.
חומרים אלו יוצרים שכבה צפופה מאוד שאינה מאפשרת חדירת מים אל תוך האלמנט.

שכבה אפוקסית מתפקדת כמחסום ישיר בין תנאי הסביבה לבין הבטון.
כאשר היא מיושמת בצורה נכונה, היא מפחיתה משמעותית את חדירת הרטיבות לתחתית המרפסת.

טעויות נפוצות – שימוש בחומרי פנים שאינם מתאימים לתנאי חוץ

בלא מעט מקרים ניתן לראות ניסיונות תיקון באמצעות חומרים שאינם מתאימים לסביבה חיצונית.
שימוש בשפכטל פנים או צבע סיד בתחתית מרפסות הוא דוגמה נפוצה לכך.

חומרים אלו מיועדים לחללים פנימיים ואינם מתוכננים להתמודד עם רטיבות מתמשכת.
כאשר הם נחשפים ללחות חיצונית, הם סופגים מים ומתפרקים במהירות יחסית.

כתוצאה מכך מופיעים קילופים, סדקים והתנתקות של שכבת החומר מהתקרה.
במקרים רבים הבעיה חוזרת תוך זמן קצר ולעיתים אף מחמירה.

שימוש בחומרים שאינם מתאימים יוצר תחושת פתרון זמני בלבד.
אך בפועל הוא אינו מגן על הבטון ואינו עוצר את תהליך ההתדרדרות.

יתרון חומרים ייעודיים לחוץ בשיפור עמידות תחתית המרפסת

כאשר משתמשים בחומרים המיועדים לתנאי חוץ,
מתקבלת מערכת הגנה המתאימה לתנאי הסביבה של האלמנט.

חומרים צמנטיים מתקדמים או מערכות אפוקסיות
מתאפיינים בצפיפות גבוהה ועמידות טובה לרטיבות.

בנוסף לכך הם מסוגלים להתמודד עם שינויי טמפרטורה ותנאי חוץ משתנים.
תכונות אלו מאפשרות להם להישאר יציבים לאורך זמן.

כאשר שכבת ההגנה מיושמת בצורה נכונה,
היא מפחיתה את חדירת המים אל תוך הבטון ושומרת על האלמנט.

שילוב בין פתרון הנדסי נכון לבחירת חומר מתאים

פתרון לבעיית רטיבות בתחתית מרפסת אינו מסתכם בפעולה אחת בלבד.
יש לשלב בין הבנת מקור הבעיה לבין בחירת החומרים המתאימים לטיפול בה.

כאשר ניתן ליישם אף מים, זהו הפתרון המועדף לניתוק זרימת המים.
אך כאשר אין אפשרות לכך, יש ליצור שכבת הגנה אפקטיבית על פני הבטון.

בחירה נכונה של חומרים ייעודיים לחוץ יכולה לשפר משמעותית את עמידות האלמנט.
גישה זו מאפשרת להגן על תחתית המרפסת גם בתנאים מורכבים.

התאמת הפתרון לתנאי השטח היא המפתח לעמידות לאורך שנים

בעיות רטיבות בתחתית מרפסות בטון אינן תמיד נפתרות באותה שיטה.
יש להתאים את הפתרון לתנאי השטח ולמגבלות הביצוע הקיימות.

כאשר אין אפשרות ליצירת אף מים,
שימוש בחומרים אפוקסיים או צמנטיים איכותיים הוא פתרון יעיל.

לעומת זאת שימוש בחומרי פנים שאינם מותאמים לחוץ
יוביל כמעט תמיד לכשל חוזר של המערכת.

כאשר משלבים בין פתרון הנדסי נכון לבין בחירת חומרים מתאימים,
ניתן לשמור על תחתית המרפסת ולמנוע התפוררות בטון לאורך שנים רבות.

לקריאה על פתרונות לשיקום בטון כנסו לכאן >

לקריאה על הצוות המומחה לשיקום בטון כנסו לכאן >